המשפט הזה חוזר אצלי בוואטסאפ בערך פעם בשבוע: אני לא ממש טיפוס של יוגה. אני שומעת את זה גם ממי שרץ עשרה קילומטרים בבוקר.
מה שעומד מאחוריו זה בדרך כלל לא הפחד מהמאמץ אלא מהעטיפה. החשש שיבקשו מכם להאמין במשהו, להגיד משפטים שאתם לא מתחברים אליהם, או להיות אנשים אחרים בזמן שאתם על המזרן.
אז נתחיל דווקא מהסוף. אשטנגה היא שיטה טכנית מאוד: רצף תנוחות קבוע, נשימה שקובעת מתי נכנסים לתנוחה ומתי יוצאים ממנה, ומורה שסופרת בקול ומחזיקה את כל החדר על אותו קצב. מכם לא מבקשים להגיד שום דבר.
יש בעולם היוגה גם שכבות אחרות, ולמי שהן מדברות אליו הן נמצאות שם. הן פשוט לא תנאי כניסה, ולא בשבילן רוב האנשים מגיעים לתרגל.
צריך להאמין במשהו כדי לתרגל אשטנגה?
לא. אפשר לתרגל אשטנגה בלי להאמין בשום דבר ובלי שום ידע מוקדם, כי זו שיטת תנועה עם רצף קבוע. מה שנדרש מכם בפועל זה להגיע, לפרוס מזרן ולעקוב אחרי ההנחיות של המורה.
מה שכן צריך זה נכונות לנשום דרך משהו שקצת לא נוח, ולחזור שוב בשבוע הבא. אני ספורט-תרפיסטית בהכשרתי, עם תואר בחינוך גופני, וזו בדיוק ההכשרה שגורמת לי לדבר איתכם על תנועה ועל מפרקים ולא על דברים אחרים.
ומה שלא צריך: רקע קודם, כושר מסוים, או הסכמה עם משהו שנאמר בחדר. אפשר להגיע אחרי יום עבודה, לעשות את מה שהגוף מרשה באותו יום וללכת הביתה.
אילו מונחים חוזרים בשיעור אשטנגה?
בעיקר הנחיות, ובעיקר מספרים. יש כמה מונחים שחוזרים בכל שיעור אשטנגה בסטודיו שמונה במודיעין, חלקם בעברית וחלקם בסנסקריט, וכולם שמות של דברים שקורים על המזרן ולא רעיונות שצריך לאמץ.
ברכות שמש, סוריה נמסקאר בסנסקריט, הן הרצף שפותח כל שיעור אשטנגה. יש להן שתי גרסאות שחוזרות בכל פעם, השנייה קצת ארוכה יותר מהראשונה, וחוזרים עליהן עד שהגוף מתחמם.
ויניאסה היא החוליה המקשרת, קבוצת תנועות קצרה שחוזרת בין תנוחה לתנוחה. צ'טורנגה היא הירידה לכיוון הרצפה עם המרפקים צמודים לגוף, וזה כנראה החלק שהכי יעייף אתכם בהתחלה.
סדרה ראשונה היא רשימת התנוחות הקבועה, לפי הסדר, וחצי סדרה היא החלק הראשון שלה. שוואסנה היא הדקות של שכיבה בסוף, בלי לעשות כלום.
השמות נשארו בסנסקריט כי ככה קוראים לתנוחות האלה בכל העולם, וזה חוסך בלבול. אפשר לחשוב עליהם בתור שמות של תרגילים.
זהו. זה כל אוצר המילים שצריך כדי לא להרגיש אבודים בשיעור.
לא זוכרים שום שם של תנוחה, זו בעיה?
לא, ואף אחד לא נבחן על השמות. השיעורים בסטודיו שמונה במודיעין מודרכים בלבד, המורה מובילה את כל הקבוצה יחד בספירה משותפת, ולכן לא צריך לזכור כלום מראש.
אני מסבירה תוך כדי, בעברית, מה עושים עכשיו ולאן הולכת הנשימה. הקבוצות אצלנו קטנות, ואף אחד לא מתרגל שם לבד מול הרצף.
ואם פספסתם תנוחה, פשוט ממשיכים לזו שאחריה. הרצף חוזר גם בשיעור הבא, ובאשטנגה זה בדיוק העניין.
השמות נדבקים אחרי כמה שבועות בלי ששמים לב, ואם הם לא נדבקים גם זה לא משנה כלום.
מה עושים כשתנוחה לא מצליחה?
אז לא מצליחים, וככה נראים רוב השיעורים הראשונים. אשטנגה היא סגנון די אינטנסיבי וההתחלה בהחלט מאתגרת, ואני מעדיפה להגיד את זה לפני שאתם מגיעים ולא אחרי.
לכל תנוחה יש גרסה שמתאימה לגוף שנמצא עכשיו על המזרן, וזה מה שהמורה נותנת לכם בזמן אמת. הרצף נשאר אותו רצף, מה שמשתנה זה העומק.
בפועל זה נראה כמו ברכיים כפופות, עצירה באמצע הדרך, או מנוחה קצרה בין תנוחות. בכל שיעור יש מי שעושה גרסה מלאה ומי שעושה חצי ממנה, ומהצד אי אפשר לדעת מי מהם מתרגל כבר שנתיים.
עם ברך רגישה, גב תפוס או הריון, אומרים למורה לפני שמתחילים. עם פציעה מתייעצים קודם עם הרופא המטפל.
לגבי החשש הנפוץ ביותר, גמישות היא תוצאה של התרגול ולא תנאי כניסה, והסברתי את זה בהרחבה במדריך למתחילים.
איך יודעים שזה לא בשבילי?
אחרי שלושה או ארבעה שיעורים, לא אחרי אחד. שיעור ראשון הוא בעיקר בלבול, ורק בשלישי מתחילים להרגיש מה הגוף עושה שם.
אם הקצב מרגיש מהיר מדי, זה עדיין לא סימן לעצור. בלוח של סטודיו שמונה במודיעין יש גם יוגה ברוגע, אותו תרגול בקצב איטי יותר ועם יותר הסברים, ויש גם שיעור גמישות, שיעור טכני שהוא לא שיעור יוגה בכלל.
מה שאני רואה בחדר זה שרוב מי שנשאר, נשאר דווקא בגלל הסדר. אותו רצף, אותה שעה, בלי להחליט כל פעם מחדש מה עושים היום.
יש גם מי שמגלה אחרי חודש שהוא בעצם מחכה בעיקר לדקות השכיבה שבסוף, וגם זו תשובה.
ואם אחרי כמה פעמים ברור לכם שזה פשוט לא מדבר אליכם, זה בסדר גמור. יש הרבה שיטות תנועה טובות וזו לא תחרות, גם אם אני קצת משוחדת.
לאיזה שיעור להגיע קודם?
מי שמתחיל מאפס נכנס ליוגה ברוגע, ומי שיש לו רקע בתנועה או שרוצה קצב הולך לחצי סדרה. את ההבדל המלא בין השניים פירטתי בפוסט נפרד, כולל למי כל אחד מהם מתאים.
יש שיעורים בבוקר ובערב, ומה שרץ השבוע נמצא בלוח השיעורים שמתעדכן בזמן אמת. תבחרו שעה שמסתדרת לכם, ואת השאר נגלה על המזרן.
ואם עוד לא החלטתם, אין באמת מה להחליט מראש. באים פעם אחת ורואים איך הגוף מגיב.
